קט ואח' נ' עין נטפים מפעלי מים וביוב אילת בע"מ

החלטה

פתח דבר:

בפני בקשה לאישור התובענה שבכותרת כייצוגית, ע"פ הוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

עניינה של התביעה, בטענת המבקש לפיה, החל משנת 2006, עת קיבלה המשיבה את האחריות על משק המים בעיר אילת, היא החלה לגבות כספים בגין צריכת מים משותפת, בלא כל תיעוד לכך ומבלי שלתושבים ניתנה יכולת להתחקות אחר מדיניות הגביה. לטענת המבקש, מדיניות הגביה של המשיבה נעשית שלא על פי קריטריונים אחידים, ברורים, ללא תיעוד וכל נסיון להבין פשר ומהות החיובים נכשל, בשל העדר פירוט והעדר התייחסות עניינית מצד המשיבה.

עוד טוען המבקש, כי אופן הניהול של המשיבה ואחזקה לקויה של תשתית המים מצידה, גורם לעלויות גבוהות, שלא לצורך, זאת על גבם של צרכניה – תושבי העיר אילת.

יצויין, כי בתיק זה נוהלו הליכים מקדמיים רבים וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 29.4.10, יתכן ויש לדייק ולומר אף "רבים מידי". בהתאם לכך ובשים לב להחלטתי מיום 29.4.10, הכרעתי בבקשה דנן סומכת עצמה, אך ורק על כתבי הטענות, אשר הוגשו עד ליום 5.10.09 וליתר דיוק – עד הגשת תגובת המשיבה לתשובת המבקש לבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

העובדות:

המבקש הינו אזרח ישראל, תושב העיר אילת וככזה, נדרש לשלם חשבונות מים בגין צריכת מים פרטית המיוחסת לדירתו וכן, נדרש לשלם חלקו בצריכת מים משותפת לבניין מגוריו, ככל שישנה כזו.

המשיבה הינה תאגיד אשר הוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א – 2001 (להלן: "חוק תאגידי מים") והחל משנת 2006, הינה אחראית על משק המים והביוב העירוני בעיר אילת.

פעולותיה של המשיבה נוגעות, בין היתר, להקמה, פיתוח ותפעול של מערכות המים והביוב בעיר אילת ובכלל זה, גביית תשלומים המגיעים לה בהתאם לתעריפים שאושרו לה בחוק תאגידי מים.

כאן המקום לציין כי על פי סעיף 23 לחוק תאגידי מים, על תאגיד מים לפעול על פי שיקולים מקצועיים ודרכי פעולה, העולים כדי השאת התועלת לציבור ובעלות סבירה.

המבקש, כמו גם שאר תושבי העיר אילת, חויבו ועודם מחויבים בתשלומי צריכת מים, אשר חלקם נוגעים לצריכתם הפרטית, הנמדדת עפ"י מדי מים דירתיים בנכס ואילו חלקם האחר, נוגע לצריכתם המשותפת, הנמדדת עפ"י מד מים ראשי.

יוסבר, כבר עתה, כי ס'1 לכללי המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), תשנ"ד -1994 (להלן: "כללי המים"), מגדיר צריכת מים משותפת כ- "הפרש הקריאה של מד המים הראשי של הנכס, המותקן בגבול הנכס, ושל כלל הקריאים של מדי המים של כל יחידות הדיור או צרכני המים בנכס, הכל בהתאם לענין, לרבות מים לחימום, מים חמים, מים לגינון נוי ומים לכל שימוש אחר בנכס."

להערכת המבקש, כלל תושבי העיר אילת שילמו, מאז עברה אחריות משק המים לידי המשיבה, סכומים מופרזים בגין חיובי מים ובפרט, חיובים מופרזים בגין צריכת מים משותפת.

לטענת המבקש, גביית חיובי מים ובפרט אלה הנוגעים לצריכת מים משותפת, מתבצעת שלא ע"פ הקבוע בחוק תאגידי מים, מבלי שלמבקש ודומיו ניתנים הסברים הגיוניים בדבר פשר החיוב ומבלי שלמבקש יכולת להתחקות אחר מדיניות הגבייה של המשיבה.

לפיכך, מבקש מבית המשפט לאשר תביעתו כתובענה ייצוגית ולהורות על השבת הסכום שנגבה ביתר (בהתאם למגבלה הקבועה בסעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות, לפיו תביעת השבה ייצוגית כנגד רשות, תוגבל לתקופה של 24 החודשים שקדמו למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

טענות הצדדים:

כאמור, המבקש טוען כי גביית חיובי מים ובפרט חיובי מים בגין צריכת מים משותפת, הינה מופרזת ואף שגויה מעיקרה, שכן לטענת המבקש, בבית המשותף בו הינו מתגורר אין כל צריכת מים משותפת.

בעניין זה מוסיף המבקש וטוען, כי תושבים רבים בעיר אילת עומדים "חסרי אונים" נוכח חיובי צריכת המים המשותפת, בלא כל עדות לקיומה, ומקבלים את מדיניות הגבייה כ"גזירה משמיים", שכן בודדים התושבים אשר באפשרותם וברצונם לנהל הליכים משפטיים כנגד המשיבה בגין חובות מים המצטברים כדי מאות בודדות של שקלים.

בקשת המבקש, כמו גם תביעתו, מתבססת ברובה על הליך שנוהל כנגד המשיבה בבית משפט השלום באילת (להלן: "ההליך הראשון"), ע"י מי שהיו בתחילת הליך זה מבקשים נוספים בהליך ואולם, מטעמיהם שלהם, בחרו להסתלק ממנו.